צה"ל מצלם בקרית המלאכה
אז מה קורה כשיזם איראני אוהד ישראל, מתקשר אלי ומבקש שאתן לו קיר בקרית המלאכה כדי ליצור גרפיטי?
היזם הוא הומן כלילי, אקטיביסט פעיל שרוצה שהעולם ידע על עוולות המשטר האיראני. בישראל, הוא עושה את זה בעזרת פרויקט של גרפיטי ופוסטרים ענקיים על הקירות. לצורך השתתפות בפרויקט של שביל הגרפיטי בקריית המלאכה, הוא מגייס את אמן הגרפיטי הישראלי שיר למדן, והם מתחילים לעבוד על הסקיצות ולהעביר אלי. ממני הם מבקשים לבחור קיר בקריית המלאכה שמתאים לגרפיטי כזה. בדיוק בשבוע הזה אומן גרפיטי אחר ואומנית אמריקאית, עובדים יחד על סקיצה לגרפיטי שמדבר על עוצמה ישראית. גם בגרפיטי שלהם מופיע אריה. זה אחד הקירות הגדולים בקריית המלאכה, ואני חושבת ששני ציורי הגרפיטי האלו יתאימו זה לצד זה.
ככל שמתקדמים לקראת הביצוע, ואני רואה יותר סקיצות של הגרפיטי אני מבינה שיש כאן המון פרטים, מאד מרגשים ואפילו קשים, ושצריך לתת לציור הקיר הזה את המקום שלו על הקיר, ללא גרפיטי אחר לצידו.
אמן הרחוב שיר הגיע אל קריית המלאכה במשך עשרה ימים רצופים. זה הגרפיטי הכי גדול שהוא צייר אי פעם, וגם הכי מפורט.
הומן האיראני בוחר לציורים דמויות נשיות, כי הנשים הן הסובלות יותר במשטרים אפלים.
במרכז הקיר רוכבת על אריה קוסאר. האריה נבחר כי הוא סמל של ירושלים, אבל גם של איראן. קוסאר היא מדליסטית אולימפית, שזכתה עבור ארצה במדליית כסף, בענף של חץ וקשת. קוסאר היא מתנגדת משטר שמוחה בפומבי על היחס לנשים.
כעונש, המשטר ירה בה בעיין אחת, עונש מקובל באיראן. קוסאר אומרת שהיא לא מצטערת לרגע על המחאה שלה.
הגרפיטי ממשיך ומציג בפנינו עוד דמות נשית – הדמות המצויירת עם שמלה לבנה היא אסתר המלכה. הומן רצה להראות את הקשר רב השנים בין ישראל ואיראן. ביד אחת היא מחזיקה רימון, סמל של פרי ישראלי, ובידה השנייה פרח המסמל את איראן.
החלק הזה של הגרפיטי מראה דמות נשית נוספת שנפגעה בגלל המשטר האיראני.
שיר אל פור חיים. שיר אל נרצחה בשביעי לאוקטובר.
שיר אל הייתה חיילת ישראלית ממוצא איראני.
באופן מפתיע, או שלא, רבים מהאנשים באיראן התאבלו על מותה. בני משפחתה הגיעו להשתתף בחשיפת הקיר עליו היא מצויירת.
כדי לחשוף את קיר הגרפיטי ולהגיע עם המסרים שמצויירים עליו לכמה שיותר איראנים, מחלקת ההסברה של ישראל הפיקה סרטון בו רואים את ציורי הגרפיטי, עם כל המשמעויות שהאיראנים מכירים ומבינים. הנציגים ממחלקת ההסברה של ישראל כיבדו אותנו בנוכחותם לחשיפה של קיר הגרפיטי. היה מעניין לראות את הנציג הישראלי, שמו היה מרוקם על החולצה הצה"לית בפרסית.
הבחירה של הומן להציג את הגרפיטי הזה דווקא בישראל, ודווקא בתל אביב היא לא מיקרית.
הומן מנסה להראות לנו, ולעם האיראני, דרך אמנות הרחוב שישראל ואיראן היו ביחסים טובים 3000 שנים, ורק בחמישים השנים האחרונות אנחנו ביחסים של סיכסוך. החלום שלו הוא שאיראנים, כאשר יהיה שלום, יבואו לראות את הגרפיטי הזה, ממש כאן, בתל אביב.
כשעמדתי ליד הקיר עם כל המוזמנים הקשבנו להומן כשהוא נושא דברים בהתלהבות. היה קל להיסחף אחריו ואחרי החזון האופטימי.
בדרך הבייתה תפסה אותי אזעקה על איילון.
