(Paste-Up) היא טכניקה שבה אומנים יוצרים יצירות נייר מראש – בבית, בסטודיו, או בסלון – ואז מדביקים אותן על קירות העיר באמצעות דבק פשוט. ומה יוצא מזה? קירות שמספרים סיפור, רחובות שמקבלים חיים חדשים, ועוברים ושבים שעוצרים, מצלמים, ומתווכחים אם זה גרפיטי או שזו אומנות רחוב.
למה דווקא פייסט-אפ?
1. מהירות! גרפיטי אינו חוקי. גם בתל אביב זירת הגרפיטי של ישראל. בפייסט אפ אפשר להדביק במהירות ולברוח. דקה וחצי עם מברשת, קצת דבק, וביי. לרסס גרפיטי לוקח תמיד יותר זמן. 2. פרטים – בגלל שהאומן יוצר בבית, אפשר להשקיע באיור מוקפד, בצבעי מים, בקולאז’ים או אפילו בהדפסים דיגיטליים. הקיר הופך לגלריה פתוחה. 3. חיים קצרים אך יפים – כמו סופלה שוקולד שמגיע לשולחן של ארבעה אנשים, גם פייסט-אפ הוא ריגעי. הוא מחזיק מעמד ימים, שבועות או חודשים – תלוי באלוהי הגרפיטי, מזג האוויר והעירייה. יש בזה משהו פיוטי: אומנות רחוב זמנית שמזכירה לנו שהיופי לא תמיד נצחי.
אומנות רחוב בתל אביב - פייסט-אפ בתל אביב שלי
בתל אביב, בירת הישראלית של גרפיטי ואומנות רחוב, פייסט-אפ הפך להיות חלק בלתי נפרד מהנוף. בקריית המלאכה, פלורנטין, בדרום העיר – כל סיבוב מביא אותך לפרצוף חדש שמישהו הדביק בלילה. לפעמים אלה דמויות קומיקס, לפעמים מסרים פוליטיים ולפעמים סתם חיות חמודות שמביטות עליך . היופי של פייסט-אפ בתל אביב הוא הערבוב: קיר אחד יכול להכיל ציור גרפיטי ישן, עליו מודבק פייסט-אפ, מעליו עוד שכבת ספריי, ומעליה – חתימה של אומן אחר. זה מה שאני אוהבת באומנות רחוב – שיחה בין אומנים וקירות.
ומה עם העולם הגדול?
פייסט-אפ לא נולד אתמול ולא עוצר בפלורנטין. בפריז, ברלין ולונדון – ערי הבירה של אומנות רחוב – הפייסט-אפ הפך לחלק מרכזי בסצנה. בלונדון תוכלו למצוא דמויות ענק מודבקות ליד שורדיץ’, בברלין המסרים נוטים להיות פוליטיים וחברתיים, ובפריז יש המון אומני רחוב שמשתמשים בפייסט-אפ כדי להביא אמירה פואטית-אינטלקטואלית, בצרפתית שאני לא מבינה אבל בטוחה שרשום שם משהו חכם. יש אפילו אמנים בינלאומיים שהתפרסמו בזכות הפייסט-אפ, כמו JR הצרפתי, שמדביק דיוקנאות ענקיים על בניינים שלמים.
גרפיטי, פייסט-אפ, ואומנות רחוב – בערבוביה על הקיר
הוויכוח הנצחי: “זה גרפיטי או אומנות רחוב?” האמת? פייסט-אפ הוא סוג של “בן דוד מגניב” של הגרפיטי. שניהם חולקים את הרחוב, שניהם שובבים, שניהם לא תמיד חוקיים – אבל יש להם סגנון שונה. גרפיטי מבוסס על ספריי, אותיות, צבעוניות מתפוצצת; הפייסט-אפ מבוסס על נייר, הדבקה, ורוב הזמן גם קריצה. אבל בשורה התחתונה – הכל נכנס תחת המטרייה הרחבה של אומנות רחוב, שמצליחה לשבור גבולות, להפתיע אותנו בבוקר בדרך לעבודה, ולהפוך קירות אפרוריים לגלריות חיות.
תל אביב נדבקה
אז אם אתם מסתובבים בתל אביב ורואים דמויות מסתוריות על קירות, פרצופים ענקיים או משפטים חצופים מודבקים על ארונות חשמל – תדעו: זה פייסט-אפ. אומנות רחוב חיה, בועטת, זמנית. פעם הבאה שאתם חולפים ליד פייסט-אפ – תעצרו רגע, תצלמו, תחשבו מי הדביק את זה ומה הוא רצה להגיד. ואולי, אם אתם ממש אמיצים, ואני ממליצה, תנסו גם אתם להכין אחד קטן בבית. רק תזהרו מהתמכרות – זו אומנות רחוב שיכולה להידבק לכם ללב.
