התמונה הזו היא לא גרפיטי אמיתי. היא הדמייה של הקיר, לפני שהחלטנו על הסקיצה הסופית.

 קצת על התהליך שקדם לביצוע הגרפיטי הזה בקריית המלאכה.  את אמנית הרחוב סשה הכרתי כבר כמה שנים. זכרתי שהיא סיפרה לי שהיא טבעונית, מאז שיום אחד הסתכלה לפרה בעיניים וראתה שיש שם נשמה. פניתי אליה ושאלתי מה דעתה על לצייר על קיר ענק. היא כמובן נענתה בשמחה. פניתי גם לעמותת "אנימלס" כדי שתעזור לנו להוציא אל הקיר את הרעיון.  הפנו אותי לאבימור, אחת המנהלות באנימלס. אז יש לנו קיר פנוי בקריית המלאכה שמחכה לגרפיטי משמעותי, גם בגודל וגם במסר, איך מחליטים מה יהיה שם? הגרפיטי יכול להיות כל דבר מכתובת ועד ציור, בוטה או מרומז, ולכו תחליטו מה צריך לצייר שם. מה הייתם מחליטים? היינו שלש נשים דעתניות. כל אחת עם מעורבות רגשית – סשה כלפי האמנות שלה, אבימור כלפי הטבעונות ואני עם הרגשות המשונים שלי אל קירות. יחד צריכות להחליט על סקיצה אחת סופית. לא פשוט. אני רק אגיד שאחרי ההתנסות הזאת אני בטוחה שנשים  צריכות לנהל את העולם. אין אגו, רק חתירה למטרה המשותפת. לסשה יש קטע עם ציורי דגים, והיא הציעה את הסקיצה הזו של דגים שנגסו בפיתיון. אני חשבתי שצריך מסר בועט. בסוף החלטנו על מזלג נעוץ בכדור הארץ, שמראה שהדבר הכי גרוע שאנחנו יכולים לעולל לכדור הארץ זה לאכול בשר מן החי.