הכי לא ייצוגי שלי בסיור גרפיטי
אני אוהבת להדריך ברחוב. תמיד קורים דברים לא צפויים.
להבדיל מסיור במסלול קבוע של אמנות במוזיאון,
בקרית המלאכה, גם אם המסלול קבוע, הנוף האנושי משתנה.
ברור שכל סיור יש הרכב שונה של אנשים, (למרות שאיכשהו תמיד מגיעים אנשים לגמרי מקסימים). מה שבעיקר משתנה כל סיור זה האנשים העוברים לידנו באמצע הרחוב, נעצרים להקשיב לשנייה להסברים, ולפעמים גם מעירים הערה או מספרים שהיו שם כשהגרפיטי צויר ("רואים את זה? את הגרפיטי הזה אני ציירתי")
בסיור אחד נתבקשתי להדריך מורות דרך ומדריכות סיורים שמדריכות סיורים בעצמן בתל אביב, ורוצות להעמיק את הידע שלהן על האזור של קרית המלאכה ועל גרפיטי באופן כללי.
רחובות קרית המלאכה התמלאו במדריכות סיורים. זה היה הכי קרוב למורה שאגיע אי פעם. המדריכות, נשים שלוקחות את העבודה שלהן ברצינות, כתבו במחברות. עם עטים ממש, כמו של פעם!
עצרנו ליד הגרפיטי הזה בקריית המלאכה, שאותו צייר תומס. בגרפיטי היפה הזה מצוירת משפחה, אולי משפחה של עולים חדשים, והוא מעורר תמיד אמוציות וזכרונות מרגשים ודיון מאיפה הגיעה המשפחה הזו וגם השערות לגבי מוצאו של אמן הרחוב.
הכלב שבחר להצטרף למשפחה בעוד אנו דנות על גרפיטי כמשקף היסטוריה ותרבות בהחלט הוסיף שמחה לסיור.
במה עוד נתקלנו ברחובות במהלך הסיורים?
יש בקריית המלאכה מאות חדרי סטודיו ויצירה של אנשים מאד מוכשרים. הכשרון הזה זולג אל הרחוב.
סטודיו "מוסטאג'" (האיש והשפם), למשל, מייצר כאן את התלבושות של הזמר במסכה. אז לפעמים אפשר לראות את הבעלים רץ ברחבי הקרייה בתוך אחת התחפושות.
יואב צבר הכובען המחונן מייצר גם תלבושות לארויזיון ולעוד ארועים. אז אפשר להתקל בנועה קירל ובנטע ברזילי כשהן באות למדידות.
פגשנו גם אנשים שבחרו לעשות פרפורמנס ליד קירות הגרפיטי, לרקוד או לתרגל יוגה או כל מיני פעילויות גופניות מאתגרות אחרות.
והאינטרקציה האהובה עלי – אומנים שצועקים לעברנו באמצע הסיור (אל תאמינו לה!!)
