האם מסוכן לישראלים בפריז?

לפני שטסנו כולם בישראל הזהירו אותנו לא לדבר בעברית כשאנחנו בצרפת.
כדאי לדבר באנגלית, ובכל מקרה כדאי לדבר בשקט כי לפעמים נשכח לדבר באנגלית, אז לפחות שנתרגל להיות שקטים.
לא הייתי בטוחה אם מגזימים או לא, אבל גם צרפתי אחד אמר לי -למה אמרת לי שאת מישראל? זה מסוכן.

אבל המקרה הכי משונה קרה כמה שניות אחרי שירדנו מהמטרו.
איש אחד שהיה איתנו בקרון, כנראה,
ניגש אלי ואמר לי שראה שאני מישראל כי התכתבתי בסלולרי בעברית.
והוא ממליץ לא לעשות את זה ברכבת, זה מסוכן.
הופתעתי כי הוא אפילו לא ישב לידי,
ולמען האמת בכלל לא ראיתי אותו עד לרגע בו הוא ניגש אלי.

אז החלטנו לשמוע להמלצות מבית ולהמלצות מרכבת,
והתלחששנו באנגלית בכל אשר הלכנו.
עכשיו, אחרי כמה ימים כאלה, מתרגלים להנמיך ווליום.

אז יש לי הצעה מדהימה:
אני רוצה לאסוף את כל הישראלים, נערים, מבוגרים, ילדים,
ולשלוח את כולם להשתלמות בפריז.
לא לומדים צרפתית, לא תולדות האומנות, לא גרפיטי,  – כלום.
אבל מה כן? חייבים להתלחשש.
אחרי שבועיים – חוזרים.
אפקט השקט ישאר כמה חודשים.
תחשבו איזה מדהים זה יכול להיות.

ועכשיו, אחרי שכיוונו את הווליום  – גרפיטי. כנראה שתגיעו גם לרובע ה- 18, אזור מונמארטר.
אחרי שתצטלמו ליד המדרגות,
רדו למרגלות המדרגות. פנו ימינה ולכו כעשר דקות.
לימינכם תראו את קיר האהבה של פרדריק ברון.
לברון, אוהד של אומנות רחוב,  היה רעיון פשוט לגרפיטי:
בואו נעצב קיר בפריז שכולו יהיה מורכב ממשפט: "אני אוהב אותך" בכל מיני שפות.
פשוט, אבל נוגע בכולנו. בכל רגע נתון שתגיעו לקיר הגרפיטי הזה תראו תיירים מכל העולם מצטלמים לידו.

אחרי קיר האהבה פנו שמאלה והתחילו לשוטט ברחובות הקטנים.
אומנות הרחוב כאן מתאפיינת בציורי גרפיטי קטנים,
שלפעמים קשה לראות במבט ראשון אבל כיף לחפש.

שלא כמו גרפיטי בתל אביב, כאן רוב אומנות הרחוב היא לא בספריי,
אלא בטכניקה של הדבקה על הקיר.
האומן מצייר בבית, מגיע לשטח עם הציור,
ומדביק את היצירה במהירות על הקיר.
בגלל שגרפיטי הוא פעילות לא חוקית, 
הטכניקה הזו מאפשרת לאומן הרחוב לפעול במהירות ולהעלם מהשטח.
הטכניקה של הדבקה על קיר קיימת גם בגרפיטי בתל אביב שעשוי מהדבקות, אם כי בהיקף קטן יותר. בתל אביב רוב ציורי הגרפיטי נוצרו עם ספריי, מה שמאפשר להם להיות יותר גדוליםוגם להשאר זמן רב יותר. אומנות רחוב של הדבקות מגיעה עם תאריך תפוגה בגלל פגעי מזג האוויר. גרפיטי בספריי אמור להשאר לנצח, או עד שמציירים עליו, המוקדם מבינהם.

.

.

.

.